|
כללי
בכל שנה, מוסעים מאות אלפי תלמידים מבתיהם אל מוסדות החינוך וחזרה. הסעת תלמידים אל מוסדות החינוך נועדה לסייע ביישום חוק לימוד חובה התשי"ט- 1949. להסעות אלו, זכאים תלמידם שית הספר שהם לומדים בו נמצא בריחוק ניכר מביתם. הסעות התלמידים לבית הספר, מהווה גם חלופה לבניית בתי ספר נוספים, בעיקר בישובים קטנים וכמו כן מהווה פתרון לתלמידי החינוך המיוחד. בהתאם לתקנות חינוך חובה וחינוך ממלכתי, מוטלת על הרשויות המקומיות החובה לספק תחבורה לתלמידים שמתגוררים בתחומן.
ההנחיות להיסעי תלמידים, נקבעו על ידי משרד החינוך ומשרד התחבורה והן נכללות בחוזר מנכ"ל המופץ מדי שנה לכלל מוסדות החינוך בישראל. הנחיות אלו כוללות את הקריטריונים לזכאות התלמידים להסעה ואת הסטנדרטים הבטיחותיים לרכבי ההסעה, לגורמי ההסעה, לנהגים, למוסדות החינוך (ליווי וכד') ולתשתיות (תחנות ההסעה). ברשויות המקומיות, מיועדות ההסעות למוסדות החינוך עבור תלמידים במערכת החינוך הרשמי הנמצאים במסגרת ובגילאי חינוך חובה, לרבות תלמידי כיתות י"א-י"ב ו במסגרות החינוך המיוחד בין גילאי 3 ל 21. ההסעות של תלמידים בחינוך המוכר שאינו רשמי, אינן נמצאות באחריות הרשויות המקומיות, והן נעשות באמצעות האגף לחינוך המוכר שאינו רשמי במשרד החינוך.
נתוני משרד החינוך בשנת הלימודים תשס"ז, מראים כי 280,000 תלמידים הוסעו מביתם אל מוסדות החינוך וחזרה, מתוכם כ 246,000 למדו בחינוך הרגיל והשאר במסגרות השונות של החינוך המיוחד. כ 87% מן התלמידים מאזורים הכפריים, מוסעים אל מוסדות החינוך על ידי האוטובוסים הצהובים של המועצות האזוריות בתגבור זכיינים פרטיים, 60% מן התלמידים בישובים העירוניים, נוסעים בתחבורה ציבורית רגילה ובחלק מן הרשויות המקומיות התלמידים הוסעו בקווי התחבורה הציבורית שאושרו באופן מיוחד למטרת הסעות תלמידים על ידי משרד התחבורה. קווים אלו, הופעלו ב 77 רשויות מקומיות (מתוך דו"ח מבקר המדינה 2007).
בשנת 2009, נהרגו 6 ילדים בתאונות בהן היו מעורבים רכבי הסעות תלמידים. מספר התלמידים הנפגעים בכל שנה בעת שהוסעו ברכב הסעות, אינו ברור ויוצר קושי לכמתו סטטיסטית מכלל הנפגעים. קושי זה נובע מן העובדה, כי חלק מן הפגיעות התרחש בדרך חזרה מבית הספר והתאונה/פגיעה אינה מדווחת דרך מערכת החינוך, אלא דרך מערכת הבריאות כמקרה פרטי.
בארה"ב נמצאו מספר סיבות להיפגעות ילדים בעת התרחש תאונה (בעיקר בגילאים צעירים- 4-8 שנים), הנובעות מליקוי בתכנון הפנימי של הרכב ואבזור הבטיחות שבו:
קבלני משנה- חלק מן המועצות האזוריות (גליל עליון, מבואות חרמון וכיו"ב), נאלצות על בסיס קבוע, להיעזר בקבלני משנה לצורך הסעות התלמידים, בשל מחסור באוטובוסים צהובים. קבלני המשנה (מטיילי קריית שמונה, שחר צח ודומיהם), מחויבים לעמוד בסטנדרטים שנקבעו על ידי משרד התחבורה ומשרד החינוך (חגורות בטיחות, שילוט ועוד) ואת המכרזים למתן שירותים אלו, מנהלת החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי. רמת הבטיחות יורדת, כאשר אל מערך ההסעות מצטרף המוביל הלאומי אגד. באגד ישנם אוטובוסים שגילם גבוה בהרבה מ 10 שנים, לא מותקנות בהם חגורות בטיחות ולא אחת קורה שאוטובוס ישן משובץ אל הסעות התלמידים בחלון שנוצר לנהג בין שתי נסיעות ארוכות (קריית שמונה- חיפה).
הסעות שלא מן המניין- מעבר להסעות הסדירות מן הבית אל בית הספר וחזרה, מקיימת מערכת החינוך סיורים במוזיאונים, תיאטראות וטיולים שנתיים. לצורך קיום פעילויות אלו, נעזרת מערכת החינוך בספקי משנה של שירותי הסעות. גם כאן, מחויבות חברות ההסעה לעמוד בדרישות משרד החינוך והתחבורה, אם כי דרישות אלו הן מינימאליות ולא תמיד נשמרות במלואן (על פי דו"ח מבקר עריית חולון 2008).
מוסדות החינוך– בכל מוסד חינוכי, אמור לשמש אחד העובדים (מורה, או בעל תפקיד ייעודי), כאחראי על הסעות התלמידים. לצורך כך, עובר האחראי הכשרה בסיסית בכל הנוגע לתקנות משרד החינוך ועליו לוודא כי הן מבוצעות הלכה למעשה. עם זאת, חלק לא קטן מבעלי התפקידים, אינם עוקבים אחר ביצוע יומיומי של גורמי ההסעה ולפעמים האחראי, אף אינו נוכח בשטח (יום חופש, מחלה, או אחר), מבלי שהמערכת טורחת לוודא כי יהיה לו מחליף.
יישום חוק הסעות תלמידים הנגזרת מחוק חינוך חובה, נקבע ובהתאם תוקנו תקנות אחידות, המהוות תשתית ניהולית ובטיחותית להיסעי תלמידים.
בטיחות רכבי הסעות תלמידים
שלדה– רכבי ההסעות בישראל, אינם מחויבים לעמוד בסטנדרט בטיחות מיוחד, למעט אלו שיצרן הרכב מציע. המפרט הטכני, כולל דלת קדמית ואחורית באוטובוס רגיל/קטן ודלת קדמית במיניבוס, וואן ודומיהם. על הכיסאות להיות מרופדים ומותאמים לישיבה ממושכת (היבט בריאותי), כולל תמיכה של משענות ראש המרופדת גם מאחור להגנה על פניו של הנוסע מאחור (במקרה תאונה) ידיות/משענות יד משמות כתוחמי ישיבה על מנת שהנוסע לא ייפול מן הכיסא בעת ביצוע סיבובים. בארה"ב לעומת זאת, על פי הנחיית משרד התחבורה האמריקאי והרשות הלאומית האמריקאית למניעת תאונות (NHTSA), מחויבים רכבי הסעות התלמידים בשלדה ייעודית. מרכב הרכב התחתי, צידי הרכב ואף הגג, מחוזקים בקורות פלדה נוספות המעניקות לרכב חוזק גבוה לעין שיעור מרכבי ההסעה בישראל. מערכת הדלק הבטיחותית בנויה ממיכל בעל עמידות גבוהה לזעזועים ופגיעות ומערכת וברזים הסוגרים אוטומאטית את זרימת הדלק מן המיכל בעת התרחש תאונה. המפרט הייעודי של הרכב, כולל גם את עיצוב המושבים וריפודם כך שיהיו מותאמים להסעות ילדים (ריפוד קשיח יותר וצורת מושב שונה). בישראל, בארה"ב ובאירופה, מיוצרים האוטובוסים עם מערכות משוכללות של בולמי זעזועים (הידראולית, אוויר), העומדות בדרישות התקינה. רכבי ההסעה האמריקאיים, עוברים מבחני ריסוק לצורך בדיקה ושיפור רמת הבטיחות (ראה קישור).
צורה/עיצוב– בישראל, למעט האוטובוסים הצהובים של המועצות האזוריות, שאר רכבי ההסעה, אינם בעלי צורה אחידה (יצרנים שונים ודגמים שונים) ובכדי שהנהג בכביש יזהה כי לפניו רכב הסעות ילדים, עליו להגיע עד סמוך לרכב בכדי לקרוא את השילוט המצביע על כך. בארה"ב, עוצבה צורתו החיצונית של הרכב באופן מיוחד והיא כמעט שלא השתנתה במהלך השנים, מתוך מטרה להקנות לו זהות אחידה וברורה.
טכנולוגיות מובנות ברכב
החל משנת 2003, מחייבת מדינת ישראל, את הימצאותה של מערכת ABS בכל רכב הסעה מאוטובוס זעיר ומעלה לפחות בסרן האחורי.
הדור החדש של האוטובוסים, כולל בתוכו מערכת מניעת נעילת גלגלים- ABS ומערכת בקרת ייצוב אלקטרונית- ESC. בכדי לוודא כי כל האוטובוסים ורכבי הסעה יהיו מצוידים לפחות במערכת ABS ובהמשך גם במערכת ESC, נסמך משרד התחבורה על התקנה האומרת כי גיל רכב הסעה לא יעלה על 10 שנים, אף כי תקנה זו קשורה לתקינה הבינלאומית בנושא הפחתת הפליטה. שמירת סף השימוש ברכב הסעה ל 10 שנים ומטה, יוצרת תחלופה בצי הרכב והצטיידות ברכבים בעלי מערכות בטיחות רבות יותר ומשוכללות יותר המורכבות על פס היצור.
בכל רכבי ההסעות בישראל, בארה"ב ובאירופה מותקנות חגורות בטיחות. קיימת העדפה ברורה להתקנת חגורות בטיחות צולבות (כתף- מותן), על פני חגורות בטן וזאת בשל היותן בטיחותיות בהרבה. במספר מחקרים, נמצא כי בעת התרחש תאונה (בעיקר פגיעה מאחור), קיימת סכנה ממשית של פגיעה באיברים פנימיים (בטן, אגן, גב וכד'), אותה עלול לגרום השימוש בחגורת בטן. בישראל חגורות הבטיחות הן מן הסוג הפשוט ללא התרעת אי חגירה.
מראות צד רב תכליתיות, מחויבות להימצא בכל רכבי ההסעה בישראל בהתאמה מלאה לגודל הרכב וייעודו.
פנסי רכב מתכווננים, קיימים אצל רוב היצרנים הגדולים של רכבי ההסעות (מרצדס, וולבו ועוד) וניתן להתקין פנסים אלו באופן מיוחד, גם בדגמים פשוטים בעת הזמנת הרכב במפעל.
טכנולוגיות בטיחות המותקנות ברכב לאחר רכישתו- רוב טכנולוגיות אלו עדיין אינן בחובה ויש חברות הסעה המתקינות אותן בצי הרכב מתוך מודעות לבטיחות, מתוך רצון לייעל את תפעול הצי ולחסוך בעלויות, או אחר.
על פי משרד התחבורה, מחויבים רכבי ההסעה רק בזמזם המתריע על נסיעת הרכב אחורה. עם זאת, רוב המסיעים מציידים את רכב ההסעה בחיישני רוורס וחלקם אף במצלמות רוורס- ההשקעה נמוכה יחסית (מאות שקלים), לעומת אפשרות לנזק שעלותו גבוהה (פגיעה בהולכי רגל, רכבים אחרים, נזק עצמי לאוטובוס).
על פי הוראות משרד החינוך ומשרד הביטחון, כל רכבי ההסעות בשטחים שמעבר לקו הירוק (יהודה ושומרון), להצטייד בלחצן מצוקה למקרה של אירוע פח"ע.
באפריל 2009 הוגשה הצעת חוק ע"י ח"כ רונית תירוש, שמטרתה לחייב התקנת רשם נתונים לרכב (קופסה ירוקה), ברכבי הסעות תלמידים. נכון להיום, בשל מגבלות תקציביות, החוק לא עבר.
יעוד (בעיות בטיחותיות שהיא מיועדת לתת להם מענה)
טכנולוגיות בטיחות בהסעות תלמידים, נועדו להגן על שלום התלמידים בדרכם אל בית הספר ובחזרה ממנו אל ביתם.
טכנולוגיות בתחנות ההסעה
נכון להיום, לא נמצאות בשימוש טכנולוגיות בטיחות לתחנות הסעה (פנסי איתות מיוחדים, תקשורת רכב תשתית וכיו"ב. למעט, הנחיות משרד התחבורה ומשרד החינוך לגבי המבנה הפיזי של אזור ההסעות (תחנות, סובה, גדרות ושילוט), כל שימוש בטכנולוגיה, נעשה באופן פרטי והמידע לגביו אינו זמין לציבור.
מצב בשלות הטכנולוגיה
מצב ההטמעה בעולם
פרסום תקנות מחייבות בארה"ב קיימות תקנות ברורות לגבי מבנה הרכב (חוזק, צורה, צבע וספסלים), ברזי בטיחות למערכת הדלק, לרבות טכנולוגיות המובנות בפס הייצור (ABS וכד' בהתאמה להחלטות הפדראליות הכלליות לגבי רכבים של משרד התחבורה האמריקאי ו NHTSA) והן לגבי חגורות בטיחות, אמצעי סימון ושילוט (פנסים וזרוע סימון). קיימות גם תקנות לגבי הכשרת נהגים וליווי מבוגר בתחנות ההסעה בשלב העלייה/ירידה של התלמידים והן בנסיעה עצמה (לא ידוע האם בכל המדינות). רענון התקנות, אינו משיג את ההתפתחות הטכנולוגית (שחלקה אף עבר תקינה). קישור לתקנות
מצב ההטמעה בישראל
בישראל קיימות שתי תקנות מקבילות (שחלקן אינו חופף):
תקנותתעבורה, הסעותתלמידים התשס"ו (סעיפי משנה 83):
א) חברת ההסעה מחויבת לשאת רישיון הפעלה בתוקף מהמפקח על התעבורה במשרד התחבורה. כמו כן, הסעת התלמידים תבוצע ברכב שהותאם להסעת נוסעים והורשה לכך על ידי רשות הרישוי, כגון אוטובוסים או אוטובוסים זעירים ציבוריים, מוניות וטיוליות שמותקנות בהם חגורות בטיחות.
ב) לחברה יהיה מינוי בתוקף של קצין בטיחות בתעבורה אשר קיבל מינוי מהאגף לקציני בטיחות במשרד התחבורה.
ג) נהג המסיע 9 תלמידים או יותר, בכל גיל, יהיה בעל רישיון להסעת תלמידים. על הרישיון שברשותו תהיה חותמת "רשאי להסיע תלמידים". אם הרישיון ניתן לנהג לאחר 1996 אין צורך בחותמת. בנוסף יידרש הנהג להמציא תעודת יושר פעם ב-5 שנים.
ד) חברת ההסעה תקפיד על הנחיות תקנה 168 בעניין שעות נהיגה ומנוחה.
ה) רכב ההסעה יהיה אך ורק מחברה המעסיקה קצין בטיחות בתעבורה.
ו) רכב ההסעה יהיה תקין, בן 10 שנים לכל היותר, שעבר את כל הבדיקות הנדרשות והוא בפיקוח של קצין בטיחות בתעבורה.
ז) כלי הרכב יכללו את כל האבזרים והציוד הנדרשים על ידי משרד התחבורה מכלי רכב המשמשים להסעת נוסעים ותלמידים, לרבות ערכת מילוט, מזגן וערכת עזרה ראשונה וערכת כיבוי אש.
ח) כלי הרכב המסיעים תלמידים יצוינו באופן בולט, באמצעות שלט "הסעת תלמידים" ושלט נוסף המפרט בצורה ברורה את יעדי הנסיעה. (כיום מחויבים רכבי ההסעה להצטייד בפנסי איתות מלפנים ומאחור המופעלים כל אימת שתלמידים עולים/יורדים מן הרכב.
ט) הנסיעה תתבצע רק כאשר התלמידים ישובים במושבי הרכב וחגורים בחגורות בטיחות ובהתאם לרישיון. לא יוסעו תלמידים בעמידה גם אם רישיון הרכב מתיר זאת.
י) כלי הרכב המיועדים להסעת נכים ומוגבלים יהיו בהתאם למפרט הטכני להסעת נכים של אגף הרכב במחלקת התקינה במשרד התחבורה.
כוונות משרד התחבורה
במאי 2011 הודיע שר התחבורה ישראל כץ, כי משרדו יעודד הצטיידות בטכנולוגיות בטיחות לתחבורה בסכום כולל של חצי מיליארד ₪ לשנה (הורדת מיסוי). למרות הצהרה זו, כנראה לא יירשם גידול רציני בהצטיידות הטכנולוגית על ידי חברות ההסעה בשנת 2011.
בנוסף, רענון הנחיות משרד התחבורה- אגף הרישוי- מנהל קציני בטיחות שהוצא ביוני 2011, עוסק בסעיפים הבאים:
כוונות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
במהלך חודש אוגוסט 2011, יצאה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בשיתוף משרד התחבורה בקמפיין בטיחות בהסעות תלמידים(רכבים ותחנות הסעה),באמצעי התקשורת השונים. הרשות קוראת לכל חברות ההסעה לוודא כי הן עומדות בתקנים ובתקנות הקבועים בחוק ולרשויות המקומיות קוראת הרשות, לוודא כי רמת הבטיחות נשמרת ברמה הנדרשת. הרשות מתכוונת ביחד עם גורמי האכיפה, לבצע בדיקות בשטח תוך הבטחה להעמיד את העבריינים לדין.
מרכז השלטון המקומי- המועצות האזוריות
המועצות האזוריות, מתוקצבות בכל שנה על ידי משרד החינוך לקניית אוטובוסים צהובים, כאשר את המכרז מבצעת החברה למשק וכלכלה. וועדת הבטיחות של המועצות האזוריות (המתכנסת בכל רבעון), לקחה על עצמה לבחון בכל שנה מספר טכנולוגיות בטיחות ולקבוע מי מהן תותקן באוטובוסים הצהובים כסטנדרט מחייב כבר בשלב היצור ומי תותקן ברכב על פי בחירה לאחר רכישתו. על פי דיווח מרכז ועדת הבטיחות (ספי דיין- מ.א לב השרון), הטכנולוגיות שנקבעו להתקנה מחייבת, עליה חתום גם משרד החינוך:
טכנולוגיות נוספות הנמצאות בבדיקה ומותקנות רק בחלק מן הרכבים:
כמו כן, על הפרק עומדת מציאת/פיתוח מערכת חירום לפתיחת דלתות האוטובוס מבפנים, כאשר הרכב כבוי ובטעות נשכח בתוכו ילד.
מצב המחקר
מחקר אפקטיביות– יעילותן של מצלמות באוטובוסים להסעות תלמידים- המרכז הלאומי לחקר טראומה ורפואה דחופה לביה"ס לרפואה ע"ש סאקלר אוניברסיטת תל אביב ממומן ע"י קרן רן נאור דו"ח מסכם אוקטובר 2009.
בעקבות תאונות דרכים (ביניהן תאונת הדרכים הקטלנית ביוני 2004, שבה היה מעורב אוטובוס להסעת תלמידים. באותה תאונה נהרגו שלושה תלמידים ונפצעו כחמישים), כמעט תאונות ותלונות רבות של הורים, תלמידים ורכזי תחבורה בבתי הספר, נתקבלה תמונה המתארת באופן קשה את המתרחש באוטובוס בזמן הנסיעה, כאשר התמונה אינה ברורה לגבי גורמי הסיכון- דפוס הנהיגה, התנהגות התלמידים בעת הנסיעה, אופן העלייה והירידה מן האוטובוס, ההמתנה לאוטובוס, אמצעי הבטיחות (חגורות בטיחות, מסעדים) ועוד. כתוצאה מכך, הוחלט במספר רשויות להתקין מצלמות המתעדות את המתרחש באוטובוס במהלך הנסיעה. לאחר מספר שנים בהן מערכות אלו היו בשימוש הוחלט לערוך מחקר הבודק האם ועד כמה יעיל השימוש במצלמות לצמצום גורמי הסיכון הנ"ל.
מטרת המחקר הייתה לבחון את יעילות המצלמות באוטובוסים להסעות תלמידים.
מטרות ספציפיות:
מתודולוגיה
מחקר המשך המבוסס על תצפיות באוטובוסים להסעות תלמידים במועצה אזורית לב השרון.
תצפיות: במועצה אזורית לב השרון 3,500 תלמידים הלומדים בשבעהבתי ספר. המדגם התבסס על 40 תצפיות על מנת להשוות את הנתונים ל-40 התצפיות שבוצעו באותה מועצה אזורית במחקר הגדול. כיוון שמצלמות הותקנו רק באוטובוסים השייכים למועצה (אוטובוסים צהובים), מוקדו התצפיות באותם אוטובוסים. התצפיות בוצעו בזמן ההסעה מתחילת ההסעה ועד סופה.
במחקר הבסיס, בשנים 2006-7, נערכו מרבית התצפיות במועצה אזורית לב השרון בדרך לבית הספר ולעומת זאת בשנת 2009, יותר תצפיות בוצעו בדרך חזרה מבית הספר. השינוי נבע מן העובדה כי במחקר הבסיס נמצא, באופן מובהק, שהתנהגות התלמידים הייתה נאותה יותר בדרך לבית הספר (בחלק מבתי הספר, בהסעת הבוקר נוסעים יותר מורים והילדים פחות ערניים ועצבניים). במחקר הנוכחי הוחלט, אם כן, להגדיל את מספר התצפיות בחזרה מבית הספר במטרה לצפות בהשפעת המצלמות בנסיעות בהן התנהגות תלמידים עלולה להיות בעייתית יותר. (לוח 2)
תצפיתנים: במחקר הנוכחי התצפיות בוצעו ע"י שתי תצפיתניות, שקיבלו הדרכה על מילוי השאלון ועל אופן ביצוע התצפיות. כל תצפיתנית ביצעה תצפיות בשני הכיוונים ועל שני סוגי אוטובוסים (אוטובוס פרטי ואוטובוס צהוב). התצפיתניות לא היו אותם התצפיתנים שביצעו את התצפיות במחקר הבסיס.
שאלונים: השאלון ששימש במחקר הבסיס שימש גם במחקר הנוכחי, אך התווספו מספר שאלות המתייחסות למצלמות. כבעבר, רוב השאלון מולא בזמן ההסעה ורק פרטים מסוימים מולאו לפני או אחרי הנסיעה, לפי הצורך.
ממצאים:
בחודש יוני 2009 תוצפתו 40 הסעות תלמידים במועצה אזורית לב השרון. רובן (90%) נערכו באוטובוסים, אשר שייכים למועצה האזורית ובהן הותקנו בהם מצלמות. 10% מהתצפיות, נערכו באוטובוסים ששייכים לחברה פרטית ושאינם נושאים מצלמות. מתוך 40 התצפיות שבוצעו, כ 60% היו בהסעות לתלמידים הלומדים בבתי ספר יסודיים לעומת 40% לתלמידים הלומדים בבתי ספר על יסודיים. בדרך לביה"ס בממוצע היו 39 נוסעים ובדרך חזרה מביה"ס היו בממוצע 24 נוסעים. בכל נסיעה היו בין 2 ל-11 תחנות הורדה. בשנת 2009 התצפיות בוצעו ב-11 אוטובוסים שונים ובשנים 2006-7 תוצפתו 12 אוטובוסים. רוב האוטובוסים (כ-60%) שייכים למועצה האזורית לב השרון. ארבעה מנהגי הסעות התלמידים שתוצפתו בשנת 2009, תוצפתו גם בשנים 2006-7. במחקר הנוכחי, שניים מהאוטובוסים הפרטים היו בני יותר מ-10 שנים, בניגוד להנחיות. באוטובוסים של המועצות האזוריות, שנת ייצור של כל האוטובוסים הייתה פחות מ-14 שנה, לפי הדרישות.
נהיגה בטוחה – התנהגות הנהגים
באוטובוסים הצהובים נמצא שיפור בנהיגת הנהגים בשנת 2009 לעומת השנים 2006/7, אך רוב ההבדלים לא היו מובהקים.
מתוך 40 התצפיות התצפיתנים דיווחו כי שבע נסיעות (17.5%), לא היו בטיחותיות. מתוכן שיש ברכבים של מועצות האזוריות. הסיבות לנסיעות לא בטיחותיות הן:
יש לציין, כי בתצפית שנערכה באוטובוס של החברה הפרטית (ללא מצלמות), דווח על המצב המסוכן ביותר בו הנהג נסע במהירות גבוהה, ביצע סיבובים חדים ועצירות פתע, לא עצר בתחנות מוגדרות ולפעמים עצר באמצע הכביש.
התנהגות תלמידים בהסעות תלמידים / שימוש בחגורות בטיחות
נצפתה ירידה בשימוש בחגורות בטיחות לעומת התצפיות שבוצעו בשנים 2006-7. בעוד שבשנים 2006-7 נמצא שימוש חלקי בקרבתלמידי על-יסודי, בשנת 2009 נמצא שהתלמידים כמעט ולא חוגרים כלל (בשנת 2009 17% ובשנת 2006/7 43%). במרבית ההסעות שבהם מוסעים תלמידים הלומדים בבתי ספר יסודיים, התלמידים חגרו חגורות בטיחות (90-94%).
התנהגות מסכנת- התנהגות מסכנת בזמן הנסיעה כוללת:
1. תלמידים שמפריעים לנהג.
2. מריבות, רעש גבוה .
3. תלמידים שמסתובבים בהסעה תוך כדי נסיעה.
בנסיעות בדרך לבית הספר ובחזרה מביה"ס, נמצאה החמרה בהתנהגות התלמידים לעומת התצפיות בשנים 2006-7. התקנת המצלמות באוטובוסים לא השפיעה על התנהגות זו. במחקר הנוכחי, נמצאו אחוזים גבוהים של התנהגות בלתי נאותה: ב-66% מהתצפיות התלמידים רבו, ב-29% מהתצפיות התלמידים הרעישו מאוד, ב-27% מהתצפיות התלמידים הסתובבו באוטובוס תוך כדי הנסיעה וב- 26% מההסעות התלמידים הפריעו לנהג בזמן הנסיעה.
מסקנות
נמצא שיפור, אם כי לא מובהק, בציות לחוקי תעבורה ולתקנות ובהמלצות בטיחותיות אחרות. בהתנהגות התלמידים בהסעות בדרך לבית הספר ובחזרה מבית הספר לא נמצא שיפור בעקבות התקנת המצלמות. בתצפיות (באוטובוסים צהובים) לא נצפו אירועים קיצונים, כגון – אלימות או ונדליזם, ולא ניתן להעריך אם חל שינוי במקרים אלו, כיוון שלא ניתן לצפות בהם במהלך תקופה קצרה של מחקר.
המלצות
קישור למחקר
דו"ח רמת הטמעה
דו"ח מבקר עריית חולון לשנת 2008
בעקבות דו"ח מבקר המדינה לשנת 2007 בתחום בטיחות הסעות התלמידים, נערכו גם ביקורות מוניציפאליות שתפקידן לבצע מיידית שיפורים. דו"ח מבקר עריית חולון לשנת 2008, מצביע על מספר ליקויים בטיחותיים הקשורים בנוהלי ההסעה וברכבים עצמם:
הנטייה של הרשויות המקומיות (במידה ודו"ח מבקר חולון מייצג תופעה רחבה יותר), לטפל בכל בעיות הבטיחות בתחבורה כתולדה של אי עמידה בדרישות מטעם חברות ההסעה, היא דרך הכיס. על החברה העבריינית, מוטל קנס שסכומו מקוזז מן התשלומים עבור שירותי ההסעה. יש לציין כי חלק מן העבירות המבוצעות על ידי הזכיינים, גובלות בעבירה פלילית לכאורה (נהגים לא מורשים, רישיונות שלא בתוקף ועוד), המצריכות הגשת תלונה והעמדה לדין.
קישור לדו"ח
פתרונות טכנולוגיים
פתרונות טכנולוגיים לבעיות העולות בדו"ח, הקיימים כבר בשוק, או נמצאים בשלבים אחרונים של פיתוח:
|